“כשהכול נמצא בפרטים הקטנים”

בנאום שנשא סטיב באוניברסיטת סטנפורד בתחילת 2005 מול אלפי סטודנטים (מובא כאן – הרצאות וידאו) הוא סיפר על הייאוש שחש בשנותיו כנער קולג׳ בין קורסים ששעממו אותו כי הוא לא ידע למה זה יועיל לו, הוא לא בדיוק ידע מה הוא רוצה לעשות בחיים שלו אז הוא לא מצא טעם, וכך לאחר כמה חודשים הוא החליט לפרוש מלימודיו. כשפרש הוא נשאר באזור של האוניברסיטה עוד כ – 18 חודשים בהם היה גר אצל חברים שלו על הספה, ומחפש אוכל בדולרים בודדים רק כדי להיכנס לקורסים שכן עניינו אותו. אחד מהקורסים מספר סטיב התעסק באמנות הציור וכתיבה (טיפוגרפיה/קליגרפיה) הוא טען שזה שאב אותו, המרחבים האין סופיים בדבר כזה מזערי ריתקו אותו…

לימים הוא הקים חברה שהתמקדה בממשק הגרפי של המשתמש ובעצם שינתה את העולם ואת ההתכתבות שלו עם טכנולוגיה, החברה נקראת כפי שאתם בוודאי יודעים – אפל (appel) הענקית עם שווי שוק של כ800 מליארד דולר ויותר חשוב עם הון נזיל של 120 מליארד דולר. שימת הלב לפרטים הקטנים גרמה לחברת מחשבים מוזרה שהתחילה במוסך הידוע בבית הוריו של סטיב להיות אחת החברות המשפיעות בעולם. 
 
 

סטיב עבר תהפוכות ענק בחייו כמו שבוודאי ראיתם בסרט או שתיים על חייו הוא היה איש לא קל שלא הקל עם אף אחד וכמובן עם עצמו. הפרטים הקטנים שלהם היה חרד גרמו לאפל לעבוד לפי נהלים נוקשים מרחיקי לכת. לדוגמא באפל פגישת עבודה נמשכת רק כחצי שעה. תתארו לכם כמה פרקטי הכול צריך להיות כדי להעביר מסר ומשימות בחברה כזאת גדולה. נזכיר שלאפל כ – 125 אלף עובדים ביותר מ – 400 חנויות ועשרות מרכזי פיתוח. קצר חד וקולע. אותם פרטים גם גרמו להדחתו של סטיב מחברתו שלו בין השנים 1985-96 על ידי ג’ון סקאלי מי שהיה המנכ”ל המוצלח של RC קולה וגויס על ידי ג’ובס בעצמו עם המשפט הידוע ” מה תרצה לעשות בשארית חייך לשווק מים מתוקים או לשנות את העולם”  (ראה מאמר כאן – מאמרים וכתבות – מים מתוקים וכו’) באותם שנים הקים ג’ובס את פיקסר (Pixar) לאחר שרכש מחלקת גרפיקה מחברת הפקת סרטים ב 10 מליון דולר. המחלקה התעסקה באנימציה ממוחשבת סוג של חידוש בזמנו סטיב חשב שהמחלקה מקדימה את זמנה והפך אותה לחברה בפני עצמה תוך כדי שהוא משקיע בפרטים הכי קטנים בכל פריים מה שעשה אותה לסטודיו האנימציה הגדול בעולם אשר שיתפה פעולה עם וולט דיסני ובעצם פיתחה את האפיק הרחב של הסרטים בסגנון של צעצוע של סיפר ועוד רבים וטובים. נציין שסטיב הפסיד עשרות מליונים בשנים הראשונות של הסטודיו עד שזה קרה. מה שכמובן לא ריגש את החולם הבלתי נלאה הזה. במקביל הקים סטיב את  חברת נקסט (next) שייצרה מחשבים עם מערכת הפעלה ייחודית, החברה תכננה מחשבים בעלי תקורה גבוהה בגלל המיוחדות שלהם ולכן לא הצליחה מי יודע מה אבל זה לא עצר את אפל לרכוש את נקסט תמורת 450 מליון דולר ולהגיש לסטיב את החברה שלו, תחשבו על זה בתור קנס שהחברה שילמה לסטיב על הדחתו 11 שנים לפני, אפל באותו זמן חוותה את אחד המשברים הגדולים שלה כתוצאה מניהול מסורבל ואי מיקוד נוראי וחיפשה נואשות מערכת ייחודית למעבד החדש שלהם, אותה מערכת נמצאה אצל סטיב ששידרג הכול כשהוא נכנס ובעצם הביא את אפל לשיאים היסטוריים.
 
 אחד מהשיאים היה הפיכת אפל מחברה שמייצרת רק מחשבים ומערכות הפעלה לחברה שמייצרת מוצרים דיגטליים כגון נגני המוזיקה ועוד. סטיב לא נכנס סתם לעולם הזה, הילדה שלו ליסה מהבת זוג הראשונה שלו גרמה לכך. הוא לא הכיר בה בהתחלה הוא טען שהבת הזוג שלו משקרת כדי לנצל אותו וניהל מלחמה עיקשת נגדה. ליסה אהבה מאוד מוזיקה והסתובבה כמעט תמיד עם דיסקמן ופאוץ’ ענק של דיסקים, סטיב שאהב בצורה קיצונית ויזואליות החליט שזה מוזר להסתובב ככה “אני אייצר בשבילך מכשיר קטן שיכיל 1,000 שירים במקום הפאוץ’ המסורבל הזה” את המכשיר אנחנו מכירים כאייפוד שהתפתח לאייפון, ומאז הכול היסטוריה.
 
 
באוקטובר 2005 נשם סטיב את נשימתו האחרונה לאחר 7 שנים של התמודדות בסרטן הלבלב, והוא רק בן 56. לא יאומן.
 
 
לסיכום אני בוחר בציטוט נפלא של סטיב שבעצם אומר הכול עליו ועל הצלחה בכלל : 
 
 
 

הייתי שווה בערך מיליון דולר כשהייתי בן 23 ובערך 10 מיליון דולר כשהייתי בן 24, ובערך מאה מיליון דולר כשהייתי בן 25 וזה לא היה כזה חשוב כי אף פעם לא עשיתי את זה בשביל הכסף.

השאר תגובה