קווים לדמותו – יהודה המכבי או בשמו המקורי יהודה למשפחת יהויריב, חי בתקופת אנטיוכוס הרביעי כ 160 שנה לפנה”ס. ישנן 2 סברות על האופן בו קיבל יהודה את השם “מכבי”, האחת טוענת שזה בא מלשון “מקבת” – פטיש, על שהכה את אויביו. השנייה מדברת על ראשי תיבות של המילה מכבי – ” מי כמוך באלים י‘” שזה פסוק המוכיח את האמונה האיתנה בכוח עליון, ולא באלילים שהיו באותה תקופה.

יהודה היה בעצם מצביא בזמן ההשתלטות היוונית על ארץ ישראל. יהודה ומשפחתו מהכפר חשמונאים ליד מודיעין עבדו כדי לקבץ אנשים שילכו אחריהם כדי להקים מרד  באוייב היווני, ובכך להשיב מלחמה ולשמור על חבל ארץ יהודה, מתיתיהו שהיה אבי המשפחה ומייסד המרד נפטר בתחילת הדרך והוריש לבנו את ההנהגה. יהודה לא היה הבן הבכור ולמרות זאת קיבל את ההנהגה על היותו “גיבור ובן חיל מנעוריו “.

יהודה הוכיח את האמון בו בכל קרב ולחימה בכובשים היוונים, תוך כדי שימוש באסטרטגיות וטקטיקות צבאיות שעזרו לו ולפקודיו לגבור על צבא גדול מהם פי כמה, בעצם הצבא הגדול בעולם באותה תקופה.

כדי לעמוד על גאונותו כמפקד, נביא את סיפור הקרב “אמאוס” על שם השטח בו נערכה הלחימה. אמאוס הוא שם המנזר שנמצא ליד לטרון.

” קרב אמאוס”

קרב אמאוס נחשב כאחד הניצחונות המזהירים ביותר בתקופה ההיא.

יהודה נלחם בצבא בראשותו של הגנרל גורגיאס. על פי ספר מקבים א’, הכוחות הסלאוקים מנו כ-40 אלף רגליים וכ-7,000 פרשים, בעוד שליהודה היה כוח שמנה כ-6,000 לוחמים בלבד.

כוחו של יהודה התארגן בנקודת מצפה סמוכה למחנה היוונים כדי לאסוף מל”מ.

כשדווח ליהודה כי גורגיאס לקח 5,000 איש מצבאו והשאר נותרו במחנה, הבין שבכוונת גורגיאס להפתיע אותו בלילה, והורה לאנשיו לנטוש את המחנה אך להשאיר את מדורות המחנה דולקות.

גורגיאס (הגנרל היווני) הגיע למחנה המכבים הוא הסיק שהם מיהרו לברוח, כך שלא הספיקו לכבות את המדורות, ולכן החליט לרדוף אחריהם לתוך ההרים בעוד שיהודה וצבאו היו כבר בדרכם למחנהו שלו.

יהודה חיכה בלילה מדרום לאמאוס מספר שעות, גם כדי לאושש את אנשיו מהמסע הקשה והנמרץ, ויצא למתקפה עם עלות השחר. כשהתקרבו למחנה היווני נדהמו לוחמיו של יהודה מאיכות כלי הנשק וממספרם של לוחמי הצבא היווני שנותרו במחנה. יהודה הבחין בחששות של צבאו ופנה אליהם:

אל תיראו מפני המונם, ואל תחפזו מפני רוב כוחם. זכרו את אבותינו אשר הצילם ה’ על ים סוף ברדוף פרעה אחריהם ברכבו ובפרשיו. קומו נא ונצעק אל ה’ אלוהינו לתת לנו חסד ורחמים, ויזכור את בריתו אשר כרת את אבותינו, וישמיד את כל החיל הזה לעינינו. למען ידעו העמים כולם כי ה’ הוא האלוהים הפודה את עמו ישראל מכל צרותיו. “

הצבא היווני שנשאר במחנה הופתע.  9,000 לוחמים נהרגו, והיתר נמלטו אל השפלה. כאשר גורגיאס וכוחותיו שבו למחנה מותשים מהחיפוש, חיכו להם במחנה המכבים, והצבא היווני  המופתע שראה מראש ההר את כל המחנה עולה באש, סבר כי כל החיילים שהיו במחנה נהרגו, ולכן כוחות אלה נמלטו ללא קרב.

קרב זה הביא להתמוטטות השליטה היוונית ביהודהולניתוק כל הדרכים לבירה. הניצחון העלה את קרנו וחיזק את מעמדו של יהודה המכבי בקרב העם, וחוגים רחבים שהיססו להצטרף אליו לפני כן, עשו זאת אז.

על פי סיפור זה ורבים אחרים מובנים היטב מקורות הכוח שעזרו ליהודה המכבי לשלוט ביד רמה בפקודיו, ולהובילם נגד כל הסיכויים, ונגד כל הפחדים, לניצחונות שהביאו לסיום הכיבוש היוני, ושלטון היהודים בארץ יהודה.

הביטוי בפועל למקורות הכוח של יהודה המכבי:

סמכות פורמאלית: יהודה קיבל מאביו את ההנהגה על המרד באופן פורמאלי לחלוטין. ובכך הגיע לראש ההיררכיה הצבאית בארגון המרד. הכוח זה הקנה לו ומקנה לכל מפקד באשר הוא להטיל עונשים ומשמעת בפקודיו מתוקף סמכותו כמפקד.

מקצועיות : כפי שהבאתי בסיפור על הקרב באמאוס, יהודה דגל בתובנה של “בתחבולות עשה לך מלחמה” כשקיבל את ההנהגה על המרד ישר שינה את הטקטיקה מלחימה חסרת ייעוד של הריסת כפרים ומזבחות של האויב, ללחימת גרילה תוך כדי היטמעות בשטח והתקפות פתע בצירים הררים. המקצועיות שלו הביאה לידי כך שנוספו עוד חיילים למרד כי סמכו על המפקד שיוביל אותם לניצחון.

 

יחסי אנוש : היחסים בין מפקדי המרד שהיו בעצם אחים לאותה משפחה, לבין הפקודים שלהם היו חמים וחבריים מאוד, כך הם התקבצו לכדי יחידה אחת עוד הרבה לפני שזה נהיה צבא שמונה כמה אלפי אנשים. רוח הפיקוד והחברות וכן הדאגה לאח שנלחם כתף ליד כתף, עיצבו את המרד למה שהוא נהיה בהמשך.

 

הזדהות : היכולת של יהודה להוביל מהלכים אסטרטגים כבירים וכן עוז רוחו להיות ראשון בקרב, וכן לקחת את כלי הנשק של הגנרל היוני (אמאוס) כמזכרת, הובילו את יהודה להיות מפקד נערץ שכול פקודיו רוצים להתנהג כמותו ולחשוב כמוהו. כוח זה בעצם מכשיר את היחידה להיות כצוות אורגני שפועל כמקשה אחת מול כל אויב.

 

ערכיות / ערכים : יהודה ניחן ברטוריקה טובה, וקסם אישי רב, כך היה יכול  בכל נאום לפני קרב לנטוע בלבבות הפקודים שלו את השייכות למשהו גדול יותר מהם ומאותו קרב. תחושת השליחות של יהודה ולכן גם של פקודיו הייתה גבוהה מאוד, הדוגמא הכי טובה לכך נמצאת בקרב האחרון בחייו :

” הכוחות היוונים בפיקודו של המצביא “בקכידס” תקפו שוב את יהודה. על פי מקבים א’ מרבית חיילי יהודה (2,200 מתוך 3,000) נסו מפני צבאו של בקכידס שמנה כ-20,000 רגליים ו-2,000 פרשים.  אנשי יהודה התחננו לפני יהודה שלא יצא לקראת בקכידס, אלא ייסוג וידחה את הקרב. אולם יהודה שכנראה חשש שבקכידס יעשה שפטים באנשי יהודה, כפי שכבר עשה באנשי הארבל, אם ישתמט מהקרב, אמר:

חלילה לי מעשות זאת, לנוס מהם, ואם קרב יומנו ומתנו בגבורה בעד אחינו ואל יהי כבודנו לכלימה


המשפט הזה של יהודה בעצם מסכם ומסמל את רוח המפקד עוד מהתקופות ההם. להיות ראשון תמיד. להיות אסטרטג תמיד. להבין את הכוח והיתרונות של היחידה תמיד, ולהוות דוגמא אישית בכל זמן הן בזמן שיגרה וכל שכן בזמן לחימה.

השאר תגובה